המפגש בבית הלבן בין הנשיא טראמפ לראש ממשלת קטאר, שייח' מוחמד בן עבד א-רחמן אאל ת'אני, היה האירוע שהזיז את השווקים ביום שני. ראש ממשלת קטאר תיאר את השיחות כחיוביות, וטראמפ אמר אחריהן שחידוש התקיפות על איראן "די לא סביר" ושיש "סיכוי טוב" שהעימות יסתיים. השוק הגיב מיד: נפט ברנט צנח ב-5.5% ל-92.91 דולר לחבית, והמניות בוול סטריט רשמו את היום הטוב שלהן מאז אפריל.
אבל מתחת לכותרות האופטימיות מסתתרת תמונה מורכבת יותר. טראמפ הבהיר שהמצור הימי האמריקאי על נמלי איראן נשאר בתוקף, וטען שקטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין וכווית ביקשו ממנו לא להסיר אותו בשלב זה. מזכיר המדינה רוביו אמר שאין פריצת דרך באופק הקרוב. במקביל אישר טראמפ כי בוצעו "תקיפות קטנות" נגד מערך ההגנה האווירית באי קשם, וקואליציה בהובלת סעודיה יירטה טיל ששוגר מתימן.
מה יש על השולחן
לפי דיווח בישראל היום, קטאר הביאה לוושינגטון הצעה שקיבלה את אישור טהרן: הסרת המצור הימי בתמורה להפסקת התקיפות על ספינות, כאשר איראן מוותרת על דרישתה לגבות "אגרת מעבר" במצר. גורם קטארי הכחיש בעבר דיווח דומה, ולכן יש להתייחס לפרטים בזהירות.
במקביל מדווח על מתווה דו-שלבי:
- יום ראשון: הסרת המצור הימי ושחרור של חלק מהכספים האיראניים המוקפאים.
- יום שני: פתיחה מחדש של מצר הורמוז לתנועה מסחרית.
- לאחר מכן: פתיחת משא ומתן על תוכנית הגרעין.
במהלך החודשים האחרונים הוויכוח נסוב בעיקר על הסדר הפעולות: איראן רוצה שארה"ב תסיר את המצור לפני שהיא פותחת את המצר, ואילו וושינגטון רוצה לראות התקדמות בהורמוז לפני שהיא מוותרת על קלף הלחץ העיקרי שלה. המתווה הדו-שלבי הוא ניסיון לגשר על הפער הזה באמצעות לוח זמנים צפוף.
למה הנפט ירד כל כך מהר
לפני המלחמה עברו במצר הורמוז כ-20 מיליון חביות ביום. במהלך העימות הזרימה צנחה לפי הערכות לכ-5 מיליון חביות ביום. זה פער עצום, ולכן גם רמז קטן לפתיחה מחדש מספיק כדי למחוק פרמיית סיכון משמעותית מהמחיר.
הנפט עשוי להמשיך לרדת לכיוון רמות של לפני המלחמה. האינפלציה העולמית תתמתן, הלחץ על הבנקים המרכזיים לעלות ריבית ייחלש, וחברות תעופה ושילוח ייהנו. בישראל: לחץ מטה על מחיר הדלק ועל מדד המחירים.
פרמיית הסיכון חוזרת מהר. ראינו כבר כמה פעמים השנה שהשוק תמחר הסכם שלא הגיע. תקיפות כמו בקשם, או ירי חות'י על מתקני נפט, עלולות להחזיר את ברנט מעל 100 דולר בתוך ימים.
הפרשנות: אופטימיות זהירה, לא יותר
יש סיבות טובות לאופטימיות. אחרי הבחירות לאמצע הקדנציה בארה"ב, טראמפ פחות מוגבל פוליטית, ולקטאר יש ערוצים פתוחים גם לוושינגטון וגם לטהרן. מדינות המפרץ עצמן משלמות מחיר כבד על הסגירה – גם להן קשה להוציא ספינות מהמפרץ – ויש להן אינטרס מובהק בהסדר.
אבל צריך לזכור שלושה דברים. ראשית, ההצהרות של טראמפ השתנו לא פעם בתוך ימים. שנית, ההחלטה להשאיר את המצור – בנימוק שמדינות המפרץ ביקשו זאת – מרמזת שגם השותפים הערביים לא בטוחים שהגיע הזמן. ושלישית, ההיסטוריה של העימות הזה מלאה ב"פריצות דרך" שלא החזיקו מעמד.
המידע בכתבה הוא כללי ואינו ייעוץ השקעות.
